פסק דין
א. רקע עובדתי וטענות הצדדים
התובע הנו איש עסקים שהיה בעל מניות ומנהל בחברת "אש-ים סחר בע"מ" (להלן: "חברת אש-ים"), לימים חברת טוטוקרד בע"מ (להלן: "חברת טוטוקרד") עמה היו לנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") קשרי מסחר. לטענת הנתבעים, ערב התובע להתחייבויות טוטוקרד כלפי הנתבעת על-פי הסכם, שהופרו על ידי טוטוקרד.
הנתבעת, חברה בע"מ אשר איגדה את הסוכנים האזוריים של המועצה להסדר ההימורים בספורט, הטוטו (להלן: "המועצה"), התקשרה בהסכם עם חברת טוטוקרד, לפיו שימשה הנתבעת סוכן עבור חברת טוטוקרד בהתקשרות בין חברת טוטוקרד לבין המועצה.
הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") הנו בא כוחה של הנתבעת מזה שנים רבות וניהל עבורה מסכת הליכים שנגעו לסיום פעילותה של הנתבעת כתוצאה מהחלטת המועצה לחדול משימוש בסוכנים אזוריים.
התובע טוען כי בעקבות הפסקת הפעילות בין המועצה לבין הסוכנים האזוריים, חדלה חברת טוטוקרד להעביר את טפסי ההשתתפות של מנוייה אל המועצה באמצעות הנתבעת, הנתבעת ראתה בכך הפרת הסכם, פנתה לבית המשפט (ת.א. 186671/02 – להלן: "התביעה המקורית"), וביום 10.3.04 ניתן פסק דין בתביעה המקורית (כבוד השופטת ד' גבע) המחייב את חברת אש-ים ואת הערבים, וביניהם התובע, לשלם סכומי כסף שונים לנתבעת (להלן: "פסק הדין בתביעה המקורית").
על פסק הדין בתביעה המקורית הוגשו ערעורים וביום 1.11.06 בוטל פסק הדין והתביעה המקורית הוחזרה לדיון בערכאה דלמטה.
לטענת הנתבעים, תביעה זו הורתה בניסיון של התובע להרתיע אותם מלהמשיך בתביעה המקורית.
עוד טוענים הנתבעים כי התובע הגיש בקשות חוזרות לעיכוב ביצוע פסק הדין בתביעה המקורית שנדחו על ידי בית המשפט, וכי סירב לקיים את פסק הדין גם לאחר שכל בקשותיו לעיכוב ביצוע נדחו, דבר שאילץ את הנתבעת לפתוח נגדו בהליכי הוצאה לפועל. במסגרת הליכי הגביה, ביום 6.11.04 נכרת הסכם בין התובע לנתבעים בקשר עם גבית פסק הדין (להלן: "הסכם הגביה" או "ההסכם").
לטענת התובע, על פי הסכם הגביה, ניגבו ממנו של 611,763 ₪, אך על-פי חישוב שלו, שולם על ידו, בפועל, סך של 616,763 ₪. סמוך לאחר ביטול פסק הדין בתביעה המקורית העביר הנתבע לתובע 602,055 ₪, ובעקבות מכתב דרישה מיום 4.12.06 ששלח התובע לנתבע, לתשלום סך של 69,558 ₪, שילם הנתבע לתובע סך של 12,000 ₪. לטענת התובע נותרו הנתבעים חייבים סך של 55,698 ₪ ובגין כך הוגשה התביעה שלפני.
הנתבעים טוענים כי, על פי ההסכם, הפקיד התובע בידי הנתבע סך של 588,763 ₪ שהוחזר לו במלואו. עוד טוענים הנתבעים כי הסכומים ששולמו, שולמו בחלקם על ידי אחיו של התובע, מר יוסי שריג, הוא הערב הנוסף.
לטענת התובע, עם ביטול פסק הדין פקעה זכותם של הנתבעים להחזיק בסכומים אותם קיבלו בנאמנות, וכן קמה חובתם להחזיר את כל הכספים האמורים מכח הסכם הגביה. הנתבעים טוענים כי על פי ההסכם התחייבו הנתבעים להשיב רק את הסכומים שהתקבלו מהתובע מיום חתימתו ואלה הושבו לידי בא כוח התובע, עו"ד יורם חכם. לטענתם, הם אינם מחזיקים בכספים כלשהם של התובע.
ב. דיון והכרעה
על-פי הסכם הגביה היה על התובע להפקיד בידי הנתבע בנאמנות יתרת סכום חוב בסך של 588,763 ₪ וכנגד זה היה על הנתבע לבטל את הליכי הוצאה לפועל כולל עיקולים שהוטלו על התובע בעקבות פסק הדין בתביעה המקורית. על פי ההסכם היה על הנתבע להפקיד את הסכום בנאמנות בחשבון בנק ולהשקיעו בפיקדון שקלי נושא ריבית. כן הוסכם כי אם יתקבל אחד הערעורים על פסק הדין בתביעה המקורית, יהיה על הנתבע להשיב לתובע את הסכום שהופקד יחד עם פירותיו, מיד לאחר דרישתו הראשונה של התובע.
ההסכם נחתם לאחר שהצדדים להסכם קראו אותו (עמ' 1, שורות 21-24, עמ' 6, שורות 3-5 ועמ' 11, שורות 1-5 לפרוטוקול) וחזקה כי פעולתם המשפטית בת תוקף.
ראה:ע"א 8163/05 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (2007).
1. הכספים שהנתבעים התחייבו להשיב לתובע עם קבלת הערעור על פסק הדין בתביעה מקורית.
המחלוקת בין הצדדים היא האם על הנתבעים להשיב לתובע רק את הכספים שהועברו לנתבע מיום חתימת ההסכם או גם כספים שהועברו אליו קודם לכן.
סעיף 11 להסכם (נספח א' למוצג ת/1), העוסק בהשבת הכספים, קובע:
"באם יתקבל אחד הערעורים, מצהיר ומתחייב הנאמן, להעביר למיכה לאלתר וללא דיחוי, מיד עם הדרישה הראשונה, את הסכום שבנאמנות ביחד עם פירות שיצטברו בגין הסכום שבנאמנות, אם וככל שיצטברו, לרבות כל הסכומים שכבר שלומו (הטעות במקור – ר.פ.א.) לו וכן מתחייב להחזיר מיד וללא דיחוי, את הסכום ששולם כשכ"ט בסעיף 10 (ב) כנגד קבלת חשבונית מס כדין ממיכה."